מחווה למשה קסטל

״מחווה למשה קסטל״, תערוכה קבוצתית במוזיאון הצייר משה קסטל

אוצרות: אסנת שפירא, לנה זידל

פתיחה: 30.7.2021  | נעילה: 30.10.2021

משתתפים: דורון אדר / מקס אפשטיין / דינה בליך / לנה זידל / עודד זידל / גבי יאיר / מזל כרמון / שרה נינה מרידור / בן סיימון / רינה פלד / בתיה רוזנק / רות שרייבר

״גלריה אגריפס 12 - דיאלוגים חזותיים עם משה קסטל״

הפרויקט המשותף שנוצר בין הגלריה הירושלמית השיתופית ׳אגריפס 12׳ לבין ׳מוזיאון הצייר משה קסטל׳ המשקיף ממעלה אדומים על הבירה ממזרח, הניב דיאלוג חזותי עשיר ומרתק. הגלריה על שלל אמניה, בעלי תמות שונות, כל אחד בעל סגנון אישי וטכניקה אחרת יצרה שיח אסתטי המחדד את ההתבוננות עליהם עצמם וכן משקף את שפתו הייחודית של משה קסטל. כאוצרת המוזיאון, נחשפתי תוך כדי הפרויקט לסוגיה אילו מרכיבים ביצירתו של משה קסטל התגלו כרלבנטיים עבור אמנים אלו. הפרויקט מעמיק את ההיכרות עם אמני הגלריה הנטועים בשדה האמנות בארץ בכלל והירושלמי בפרט. מהלך זה הביא להתגבשות פרויקט יוצא דופן, בו קבוצת אמנים הטרוגנית עורכת דיאלוג עם אמן בודד, שזכה למעמד חשוב בהיסטוריוגרפיה של שדה האמנות הישראלי, משנות העשרים ועד לשנות השבעים של המאה הקודמת. בכך, אנו במוזיאון הצייר משה קסטל שמחים על ההזדמנות לתרום תרומה משותפת לשדה אמנות מקומי ותוסס זה. אנו מקווים לתרום להתחדשות ולריענון המבט, השיח והמחקר על משה קסטל ופעילותו האמנותית הענפה בזירה המקומית, היהודית והבינלאומית.

גבי יאיר הכין סדרה של שלש עבודות מופשטות, בגווני אדום ושחור, צירוף אופייני לצייר קסטל, בייחוד בעבודותיו הבשלות עם הבזלת.

בציור הראשון, ללא כותרת (2019) קבוצת קווים שחורים מעובים במשיכות חופשיות מרקדות-מרחפות על הרקע האדום שמאחוריהן העשוי משיכות קצביות בעוד הרקע הבהיר האחורי של המצע מבצבץ מתוכן. תחושת הריחוף מושגת בשל איכות הפסים השחורים. בפורמט אופקי, פנורמי של נוף או אדמה, אפשר לדמיין את הפרק בשם מחול החרבות שכתב המלחין אראם חצ׳טוריאן (1942), ריקוד מקומי כמו דבקה או בגלל דומיננטיות של שתי משיכות אנכיות דמויות קשת, אפשר לדמיין לרגע זוג מתרגל אמנות לחימה מהמזרח.בציור השני בסדרה, ללא כותרת (2019) מופיע רישום שחור חופשי שהפעם מתלכד עם רישום הרקע האדום בפורמט אנכי. המסגרת והצפיפות של המשיכות הרחבות המתערבבות זו בזו יוצרת דרמה שונה, אחרת. הפעם נוצרות אסוציאציות של דמויות נעות קדימה, שכפול פוטוריסטי, קוביסטי, כמעט הרמטי, שהד לבן שמרחף מגביר את תחושת הדינמיות וקצת דחיסות קלסטרופובית. לחילופין אם הציור הראשון יצר דרמה יותר מינימלית של ריקוד או אמנות לחימה כאן אפשר לדמיין את התיאור הסיזיפי ומשוכפל בסרטו המונפש של דיסני ׳פנטזיה׳ (1940) בחלק שהולחן לפי ׳שוליית הקוסם׳ שהלחין פול דיקא (1979) בכיכובו של מיקי מאוס.בציור השלישי, ללא כותרת (2019), מופיע ציור רישומי בקווים שחורים צפופים, אופקיים, על רקע אדום אנכי המבצבץ ויוצר תחושת אדמה חרוכה לאחר שריפה געשית או קוסמית או אסון אקלימי. הרישום בפורמט האנכי, בקווים אופקיים צפופים, אופקיים שמתוכו מבצבץ הרקע האדום, יוצר מראה אפוקליפטי, פוסט-גיאולוגי, עתידנית אולי, לאחר שריפה געשית קוסמית או אסון אקלימי גלובאלי. יאיר יצר עם אותם מרכיבים בדיוק, צבעי אקריליק בשחור ובאדום על קרטון בגודל 70X100 ס״מ, עולם ציורי-רישומי שונה לחלוטין. ממש ״תרגיל״ בציור ובמרכיביו ובאינסופיותו.הסדרה משחקת עם זוג צבעים אופייני לעבודתו הבשלה ומופשטת יותר של הצייר קסטל, ויוצרת אופי, דרמה והקשרים שונים דרך עובי הקווים, מלאותם, כיוונם וההצבה היחסית ביניהם. צירוף שהתחבר אצל קסטל ללבה של הרי געש, לפעילות גיאולוגית המעצבת את פני כדור הארץ הקדמוני. האדום מסמל את הלבה הרותחת וכן מתחבר לזהותו של האמן כצאצא ליהדות ספרד, בעוד שבצבע השחור ביטא קסטל את החיבור לאבן הבזלת, אבן יסוד.